כנסיית פטרוס הקדוש – עיטורי התקרה

שורה של סמלים מעטרים את תקרת הכנסייה.








תיאור האתר
במרומי הגבעה עליה בנויה העיר העתיקה של יפו נמצאת כנסייה גדולה ומפוארת המוקדשת לשליח פטרוס הקדוש.  

 

בתקרת הכנסייה משולבת שורה של שישה עיטורים האופייניים לכנסייה הקתולית (בתמונה ניתן לראות חמישה מן העיטורים. השישי ממוקם בהמשך התקרה, מעל המרפסת שבראש התמונה). כל אחד מן העיטורים משולב על רקע תכלת בתוך מסגרת מתומנת.

 

העיטורים מוצגים על פי סדר הופעתם בתקרת האולם, החל מן העיטור שמעל המזבח שבחזית הכנסייה.  

עיטור מספר 1 – IHS

בחזית הכנסייה נמצא המזבח, עליו עורך כוהן הדת את טקס המיסה. מרבית הנוצרים מאמינים כי ברגע השיא של הטקס הופכים הלחם והיין שבידי כוהן הדת לבשרו ודמו של ישוע. בתקרת האולם, מעל המזבח, המקום בו מתבצע הנס, משולב עיטור הכולל את האותיות IHS, שילוב המייצג את שמו של ישוע. האותיות מוצגות כשהן מוקפות קרני אור ולהבות של אש, המשקפות את האמונה הנוצרית שישוע הוא אור העולם.
סימן זה מקורו באותיות ΙΗΣ בכתב היווני, שלוש האותיות הראשונות בשמו של ישוע ביוונית (ΙΗΣΟΥΣ = יֶסוּס). בתעתיק לאותיות לטיניות נהוג היה בתקופות שונות לרשום זאת באמצעות האותיות JHC, JHS, IHC, או IHS (האותיות I/J ו-C/S בלטינית שימשו כחלופיות זו לזו). מאז תחילת המאה ה-18 השילוב המקובל ביותר הוא IHS.

עם השנים החלו להתייחס את שלוש האותיות גם כאל ראשי תיבות של ביטוי הלטיני שמשמעותו "ישוע מושיע האדם" (Iesus Hominum Salvator).
 

עיטור מספר 2 – סמל האפיפיור

 

השילוב של הכתר והמפתחות המצולבים שימש כסמל של מוסד האפיפיורות מאז ראשית המאה ה-15. שני המרכיבים משקפים יחד את מעמדו של האפיפיור ככוהן דת וכשליט.

שני המפתחות משקפים את הסמכות שהעניק ישוע לפטרוס, בכיר תלמידיו, על פי המתואר בספר הבשורה על פי מתי, פרק 16 פסוק 19:
אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "אַשְׁרֶיךָ שִׁמְעוֹן בַּר־יוֹנָה, כִּי לֹא בָּשָׁר וָדָם גִּלָּה לְךָ, אֶלָּא אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְגַם אֲנִי אוֹמֵר לְךָ כִּי אַתָּה כֵּיפָא וְעַל הַצּוּר הַזֶּה אֶבְנֶה אֶת קְהִלָּתִי וְשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל לֹא יִגְבְּרוּ עָלֶיהָ. אֶתֵּן לְךָ אֶת מַפְתְּחוֹת מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְכָל מַה שֶּׁתֶּאֱסֹר עַל הָאָרֶץ יִהְיֶה אָסוּר בַּשָּׁמַיִם, וְכָל מַה שֶּׁתַּתִּיר עַל הָאָרֶץ יִהְיֶה מֻתָּר בַּשָּׁמַיִם."

על פי המסורת הקתולית הפך פטרוס לאפיפיור הראשון בעיר רומא, והסמכות שניתנה לו על ידי ישוע עברה בירושה לידי מחליפיו בתפקיד האפיפיור.

הסמל כולל שני מפתחות. העליון, זה הפונה לצד שמאל, מייצג את כוחו של האפיפיור להשפיע על הנעשה בשמיים (מפתח זה מופיע בתמונות צבעוניות בצבע זהב). המפתח התחתון, זה הפונה לצד ימין, מייצג את סמכותו הרוחנית של האפיפיור על המאמינים עלי אדמות (מפתח זה מופיע בתמונות צבעוניות בצבע כסף). פתיל (אדום) מחבר בין שני המפתחות, ומייצג את איחוד הסמכות השמימית והסמכות הארצית בידי האפיפיור.

מעל המפתחות מופיע כיסוי הראש הטקסי של האפיפיור הכולל שלושה כתרים. הכתר הראשון שולב בכיסוי הראש בשנת 1130 על מנת לייצג את שלטונו הארצי של האפיפיור במדינת האפיפיור. בשנת 1301 הוסיף האפיפיור בוניפציוס השמיני כתר שני לכיסוי הראש, כחלק מן המאבק במלך צרפת פיליפ היפה. הכתר הנוסף נועד להדגיש את בכירותו של האפיפיור כשליט רוחני על פני כל שליט ארצי. האפיפיור בנדיקטוס השנים עשר הוסיף בשנת 1342 את הכתר השלישי על מנת להדגיש את עליונות שלטונו של האפיפיור על פני כל יתר המלכים האחרים. עם השנים שונתה משמעותם של שלושת הכתרים, ונהוג לייחס להם את ייצוג שלושת תפקידיו של האפיפיור ככוהן דת, שליט ארצי ומורה רוחני.  

הצעיף של האפיפיור מחבר את הכתר עם המפתחות המצולבים.

 

עיטור מספר 3 – שמחי מרים

 

למרים, אם ישוע, יש מעמד מיוחד בכנסייה הקתולית, ומוענקת לה חשיבות גדולה בהרבה מזו הניתנת לה על ידי הכנסיות הנוצריות האחרות.

במרכז העיטור המוקדש למרים משולבות אותיות מסוגננות A ו-M, ראשי תיבות של הביטוי בלטינית Ave Maria, שמשמעותו "שמחי מרים". מקור הביטוי הוא בברית החדשה, בתיאור האירוע בו בישר המלאך למרים על כך שהיא הרה (ספר הבשורה על פי לוקס, פרק 1 פסוק 28):

בְּהִכָּנְסוֹ לְחַדְרָהּ אָמַר הַמַּלְאָךְ, "שִׂמְחִי, בְּרוּכַת הַחֶסֶד. יהוה עִמָּךְ".

סביב שילוב האותיות (המסמל את מרים) משובצים שנים עשר כוכבים, ומתחתיו מופיע הירח. מקור הסמלים של הירח והכוכבים נמצא בספר האחרון של הברית החדשה, ספר חזון יוחנן, פרק 12 פסוק 1:

אוֹת גָּדוֹל נִרְאָה בַּשָּׁמַיִם: אִשָּׁה אֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ לְבוּשָׁהּ, הַיָּרֵחַ תַּחַת רַגְלֶיהָ, וְעַל רֹאשָׁהּ עֲטֶרֶת שֶׁל שְׁנֵים־עָשָׂר כּוֹכָבִים; 

עיטור מספר 4 – משמרת ארץ הקודש

 

סמל זה מייצג את המסדר הפרנציסקני (אשר לו שייכת כנסיית פטרוס הקדוש) במסגרת תפקידו בארץ הקודש כשומר המקומות הקדושים. מסדר הנזירים הפרנציסקני נוסד בשנת 1209 על ידי פרציסקוס מאסיזי. בשנת 1333 הגיעו נציגי המסדר אל ארץ הקודש, ובשנת 1342 הקנה האפיפיור לאנשי המסדר את הסמכות לשמור בשם הכנסייה הקתולית על האתרים הקדושים בארץ. נציגות המסדר בארץ נושאת את התואר "קוסטודיה די טרה סנטה" (משמרת ארץ הקודש).    

במרכז הסמל משובץ מגן המחולק אופקית לשני חלקים:

בחלק העליון של המגן משובץ הסמל של המסדר הפרנציסקני, המורכב משתי זרועות מצולבות וביניהן צלב. הזרוע החשופה שבחזית מייצגת את ישוע והזרוע הלבושה בגלימה מייצגת את ידו של פרציסקוס מאסיזי. בשתי כפות הידיים ניתן לראות את פצעי הצליבה. המסורת מספרת כי אדיקותו הרבה של פרנצסקוס והזדהותו עם סבלו של ישוע על הצלב הובילו להופעת הסטיגמטה (פצעי הצליבה) בגופו.
בחלק התחתון של המגן משולב "צלב ירושלים", המורכב מצלב גדול וסביבו ארבעה צלבים קטנים. מקורו של הסמל התקופה הביזנטית, והוא סימל את התפשטות הנצרות לארבע קצוות תבל. בתקופת מסעי הצלב התנוסס הסמל על דגל ממלכת ירושלים הצלבנית, והוא אומץ על ידי משמרת ארץ הקודש. הפרנציסקנים העניקו לסמל זה משמעות נוספת, והם רואים בו זכר לפצעי הצליבה של ישוע. הצלבים הקטנים מייצגים את ארבעת הפצעים בכפות הידיים והרגליים, והצלב הגדול מייצג את הפצע הגדול שנוצר בצד גופו של ישוע כתוצאה מדקירת החנית של החייל הרומאי.

מעל המגן משולבים כתר המייצג את האל האב ואת מלכות השמיים, ומתחתיו יונה המייצגת את ירידת רוח הקודש. יחד עם הזרוע החשופה המייצגת את הבן ישוע משלימים סמלים אלו את כל מרכיבי השילוש הקדוש.

מתחת למגן משולבים שני ענפים:

בצד שמאל משולב ענף של זית, המייצג את משיחיותו של ישוע (שמן זית שימש למשיחת המשיח).
בצד ימין משולב ענף של תמר, המייצג את ניצחונו של ישוע. בברית החדשה, ספר הבשורה על פי יוחנן, פרק 12 פסוק 13, מסופר על כניסתו של ישוע כמנצח לירושלים:
לְמָחֳרָת שָׁמְעוּ הֲמוֹנֵי הָעָם שֶׁבָּאוּ לֶחָג כִּי יֵשׁוּעַ עוֹמֵד לָבוֹא לִירוּשָׁלַיִם. לָקְחוּ כַּפּוֹת תְּמָרִים וְיָצְאוּ לִקְרָאתוֹ כְּשֶׁהֵם קוֹרְאִים: "הוֹשַׁע נָא! בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יהוה! מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל!".

בסרט המעטר את חלקו העליון של הסמל משובצות המילים S. Mons Sion in Jerusalem (הר ציון הקדוש בירושלים). כיתוב זה מזכיר את חדר הסעודה האחרונה שעל הר ציון, האתר הראשון בו נאחזו הפרנציסקנים כאשר הגיעו אל ארץ הקודש במאה ה-14.

עיטור מספר 5

 

לא ברור מה משמעותו של עיטור זה. 

 

עיטור מספר 6 - הללויה

 

בעיטור, המשובץ מעל המרפסת המשמשת את המקהלה, משולבים כלי נגינה שונים המזכירים את הנאמר בספר תהילים, פרק קנ:

הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ׃ הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ׃ הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר׃ הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב׃ הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה׃ כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ׃  

 

התמונות צולמו ביום 17 במרץ 2009.