25 בנוב׳ 2012

אדמת ארץ הקודש

אריזה של אדמה שנלקחה מהר הזיתים ונמכרה ליהודים בגולה.







תיאור הפריט
רבים מיהודי הגולה שאפו כל ימיהם לעלות לארץ הקודש ולחיות בה, או לפחות לזכות ולהיטמן באדמתה לאחר מותם. הם האמינו לדברי המסורת שדיברה בשבחם של הקבורים באדמת ארץ הקודש, אלו שיזכו לקום ראשונים בעת תחיית המתים, ושיהיו פטורים מן הייסורים הכרוכים בגלגול המחילות הצפוי לקבורים באדמת הגולה.
רוב היהודים לא הצליחו להשיג את מבוקשם, ונאלצו להיטמן בבוא יומם באדמת המקום בו חיו כל ימיהם. אולם גם ליהודים אלו הייתה שאיפה משלהם, צנועה יותר. הם ביקשו שיטמינו בקברם מעט מעפרה של ארץ הקודש. במאמצים כבירים ניסו יהודים אלו להשיג ולו קמצוץ עפר מארץ ישראל, ומשעלה הדבר בידם, ראו באותו שקיק עפר צנוע את היקר שברכושם.
ביטוי מרגש למסירות הנפש בה היו מוכנים היהודים להגן על אותו עפר מקודש נתן הסופר י"ל פרץ [יצחק לייבוש פרץ] בסיפורו המפורסם "שלוש מתנות" (קישור אל הסיפור המלא – מומלץ!!)

באישון לילה, בחשכת האפלה, פורץ להב מתוך חלון גבוה... שודדים התנפלו על מעונו של "גביר". בידי האחד אבוקה דולקת – הוא מאיר.  משנהו שולח סכין אל חזה הגביר: "אם תניע יד ואם תפצה פה – מעברך השני יצא הלהב!" והנותרים בוזזים.
והיהודי עומד כנגד הסכין שוקט.  לא ינוד עפעף, גם שׂערה אחת מזקנו הלבן, היורד עד אבנטו, לא תזוע.  הוא חושב: – ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך!
ושׂפתיו דובבות בלחש: – עם עשרי לא יצאתי מרחם אמי לאויר-העולם, ואותו לא אקח עמי בשובי אל אדמתי...
ואולי מפקיר הוא את אשר לו... ומנוחתו שלימה.  והשודדים פותחים תיבות וארגזים, מוציאים מהם כסף וזהב וכל מיני תכשיטין... ומקום סתר מצאו בתחתית הארגז, ונמלאו שׂמחה: פה הוא היקר מכל! וצרור קטן הוציאו מן המסתור וביקשו להתירו...
ופתאום הגביר הושיט יד, פצה פה –    – אך תחת קול דברים פרץ מחזהו סילון אדום – דם רותח... הסכין עשׂה את שלו; נפל הגביר...
והשודדים טעוֹה טעו; לחנם נשפך הדם. לא כלי כסף וזהב ולא אבנים טובות ומרגליות היו בצרור, כי אם קומץ עפר מאדמת-הקודש, למראשותיו בהגיע יום פקודתו... את צרור-העפר ביקש להציל...

היכן שיש ביקוש, ימצא גם זה שימלא אחר הצורך, ויספק את המוצר. מספר גופים וארגונים בארץ ישראל, בעיקר אירגוני צדקה ומוסדות דת, שיווקו את עפר ארץ ישראל ליהודי הגולה.

הועד המרכזי של אפריקה
אחד מאותם ארגונים היה "ועד אפריקה צענטראל קאמיטה" או "הועד המרכזי של אפריקה" (african central committee). המדובר בארגון צדקה שהוקם בירושלים בשנת 1933, עם תחילת העלייה החמישית במסגרתה נמלטו יהודי גרמניה מפני הנאצים שעלו לשלטון. רבים מן העולים הגיעו אל ארץ ישראל בחוסר כל, והיה צורך לסייע להם בשלבי ההתאקלמות בארץ. "הועד המרכזי של אפריקה" פעל לאיסוף תרומות למען עולי גרמניה בקרב הקהילות היהודיות של דרום אפריקה.

אחת הדרכים לאסוף תרומות הייתה שיווק של קופסאות עפר מארץ ישראל, בדגש על אדמת הר הזיתים. המסורת רואה בהר הזיתים את המקום בו תתחיל תחיית המתים באחרית הימים, ובו יערך המשפט בו ייגזר גורלם של המתים שיקומו לתחייה.

 

תיאור הקופסה
פרנסי הארגון שעיצבו את הקופסה טרחו לשלב בה, לצד תיאור המוצר "אדמת ארץ הקודש", מגוון של פסוקים ממקורות שונים העוסקים בנושא אחרית הימים ובנושא תחיית המתים.

מתוך שירת "האזינו" (דברים, לב, מג):
הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ, כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם; וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו, וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ 

ישעיהו, כו, יט:
יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן; הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ, רְפָאִים תַּפִּיל.

זכריה, יד, ד:
וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה, גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד; וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה, וְחֶצְיוֹ נֶגְבָּה.

תהילים, קב, טו:
כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ; וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ.

מתוך תפילת שמונה עשרה:
וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיות מֵתִים.

בחזית הקופסה שילבו המעצבים את תמונתה של מצבת הנביא זכריה, אחת המצבות המפוארות הנמצאות למרגלות הר הזיתים. מאחר וכל יהודי בר אוריין ידע כי בספר זכריה מופיע תיאור מפורט של אירועי אחרית הימים, הקשר אל תוכן הקופסה היה ברור מאליו.


 

_________________________
תודה לעידן על עזרתו בהכנת הידיעה

 

אין תגובות:

פרסום תגובה