תיאור האתר
בתחום העיר אלעד, בצמוד לכביש מספר 444, ניצב מבנה עתיק מן התקופה הרומית.
המקום
ידוע כיום בשם מאוזולאום מזור, ומוגדר בתור גן לאומי.
לתיאור חלקו החיצוני של המבנה יש ללחוץ על הקישור הזה.
במרכז
הקיר הצפוני של המאוזולאום נמצא פתח הכניסה אל המבנה.
חלקו
הפנימי של המבנה מורכב משני חדרים. חדר הקבורה אליו מוליך פתח הכניסה למבנה, וחדר
נוסף, הקולומבריום, הצמוד אליו משמאל (ממזרח).
חדר
הקבורה הוא חדר מרובע שאורכו ורוחבו כשבעה מטרים. מול פתח הכניסה ניצב הקיר הדרומי
של המבנה, עליו נפרט בהמשך המאמר.
מבט
אל הפינה הדרום מערבית של החדר. ניתן לראות את לוחות האבן שבתקרת המבנה, אשר
נתמכים על ידי שתי קשתות אבן.
מבט
אל הקיר המערבי של חדר, ואל הקשתות התומכות את התקרה. בקיר זה יש חלון פתוח אחד
בלבד, למרות שבמבט מבחוץ רואים במרכז הקיר סימנים לחרך נוסף שנסתם.
מבט
אל הפינה הצפון מערבית של חדר הקבורה.
ונסיים
את הסיבוב עם כיוון השעון במבט אל הקיר הצפוני, ואל הפתח דרכו נכנסנו אל חדר
הקבורה.
פתח
הכניסה מותקן בפן החיצוני של קיר עבה מאוד. בשתי מזוזות האבן ניתן לראות את השקעים
ששימשו לקיבוע קורת העץ שחסמה את דלת האבן של המאוזולאום מצידה הפנימי, ומנעה גישה
אל חדר הקבורה.
באבן
הסף ניתן להבחין בשקע ששימש את הציר של דלת האבן.
אבל
אם דלת האבן נאטמה על ידי התקנת קורת עץ בצידה הפנימי, כיצד הצליח האדם שסגר את
הדלת לצאת מחדר הקבורה?
כדי
לענות על שאלה זו, יש לבחון את הקיר המזרחי של חדר הקבורה, זה הניצב בינו ובין חדר
הקולומבריום שממזרח לו. צילום בעדשה רחבה מאפשר להציג את חדר הקבורה בשלמותו.
בפינה הרחוקה של החדר, בצדו הימני של הקיר המזרחי, ניתן לראות חור גדול המאפשר
לעבור אל החדר הסמוך. מפתה מאוד להאמין כי זה הפתח דרכו יצא האדם שנעל את החדר
בתום טקס הקבורה, אולם לא כך היו הדברים. פתח זה הוא חדש יחסית, והוא נחצב בקירות
החדר רק בתחילת המאה ה-19, בזמן שהמבנה החל לשמש ערביי הכפר מזרעה בתור מקאם אבו
יחיא. כדי לאתר את הפתח העתיק יש להפנות את המבט אל נקודת האור הנראית בפינה
השמאלית העליונה של הצילום.
בפינה
השמאלית העליונה של הקיר המזרחי יש פתח קטן דרכו ניתן לעבור אל החדר הסמוך. לאחר
שהסתיים טקס הקבורה, סגר אחד המשתתפים את דלת האבן של חדר הקבורה, ונעל אותה היטב
באמצעות קורת עץ כבדה שננעצה בתוך החריצים שבמזוזות הפתח. לאחר מכן טיפס אותו אדם
בעזרת סולם אל הפתח הקטן שבמעלה הקיר, משך אחריו את הסולם, וירד את רצפת חדר
הקולומבריום הסמוך.
חוקרים
משערים כי התקנת הפתח לחדר הקבורה במעלה הקיר נועדה הן להקשות על שודדי קברים, והן
לסמל את הירידה אל השאול.
זה
הזמן לחזור ולבחון את הקיר הדרומי של חדר הקבורה. בצדו הימני של הקיר, על רצפת
החדר, יש מלבן אבן הבולט מן הקרקע.
המדובר
בבסיס של ארון קבורה גדול עשוי אבן (סרקופג) שרק חלקו התחתון שרד.
מצפון
לשרידי ארון הקבורה ניתן לראות (במאמץ קל) את שרידיו של ארון קבורה נוסף, קטן
יותר, שעמד בניצב לסרקופג הגדול.
בצדו
השמאלי של הקיר הדרומי יש גומחת תפילה (מחרב) המצביע על כיוון התפילה לעבר העיר
מכה. גומחה זו נבנתה על ידי התושבים המוסלמים של הכפר מזרעה בתחילת המאה ה-19,
כאשר הם קברו במבנה זה את "נבי יחיא" והפכו את המאוזולאום הרומי למבנה
קדוש מוסלמי.
בסמוך
לגומחת התפילה פרצו המוסלמים פתח חדש בקיר המפריד בין שני החדרים של המבנה.
מעבר
לקיר יש חדר אורך וצר (ברוחב של פחות משלושה מטרים), שקירותיו בנויים מאבנים לא
מסותתות. במבט צפונה ניתן לראות במרומי הקיר הצפוני את הפתח הגדול של הארובה,
שמעליה מותקן גג משופע. לדברי החוקרים הייתה לארובה זו משמעות פולחנית, והיא נועדה
לסמל את עליית נשמתו של הנפטר השמימה.
בצדו
הימני (המזרחי) של החדר מותקן בקיר גרם מדרגות אבן המוליכות אל הפתח שבראש הקיר,
אליו ניתן היה לטפס מבחוץ בעזרת סולם.
מבט
נוסף, הפעם דרומה, מצולם מקצהו הצפוני של החדר. בשמאל התמונה ניתן לראות את גרם
המדרגות, ובקירות החדר יש כוכים רבים (כ-60 במספר), ששימשו את היונים שגודלו בחדר הקולומבריום.
גידול יונים בצמוד לאתרי קבורה סימל עבור הרומאים את עליית הנשמה לשמים ואת התקווה
לתחיית המתים.
מבט
אחרון אל הפתח שנפרץ בקיר המחבר בין שני החדרים, כפי שהוא נראה מן הצד של
הקולומבריום.
התמונות צולמו ביום 9 באוגוסט 2010.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה