מתקן עץ מוזר מהווה עדות להיענות לצורכי השגרה של תושבי העיר העתיקה בירושלים.
תיאור האתר
בעיר העתיקה של ירושלים, בחלקו המזרחי של רחוב השלשלת, על קיר הבית שמול רחוב משגב לדך, מצוי מתקן מוזר למראה, המשקף את היותה של ירושלים העתיקה עיר חיה ונושמת, ובה אנשים עם רצונות וצרכים המשפיעים על סביבתם.
תיאור האתר
בעיר העתיקה של ירושלים, בחלקו המזרחי של רחוב השלשלת, על קיר הבית שמול רחוב משגב לדך, מצוי מתקן מוזר למראה, המשקף את היותה של ירושלים העתיקה עיר חיה ונושמת, ובה אנשים עם רצונות וצרכים המשפיעים על סביבתם.
בית
מספר 95 נמצא בצדו הצפוני של רחוב השלשלת, מול המבנה ההיסטורי של מדרסה טשטמוריה.
כמו ברבים מבתי העיר העתיקה, קומת הקרקע משמשת למסחר ויש בה חנויות הפתוחות אל
הרחוב. בקומות שמעל החנויות יש דירות מגורים.
הדלת
הצהובה, שבראש גרם המדרגות הקצר, מובילה אל דירת מגורים הנמצאת מעליה. הארגז הבולט מקיר הבית ובחזיתו שבכת עץ מכסה את
חלון הדירה, ומאפשר לדיירי הבית להציץ אל הרחוב מבלי להיחשף למבטי העוברים והשבים.
בתחתית הארגז מותקנת ארובה אלכסונית, מוזרה למראה, שאין עוד כמוה בעיר העתיקה של
ירושלים.
כדי
להבין את הסיבה להתקנת הארובה המוזרה עלינו לשוב בזמן אל התקופה בה עמד טדי קולק
ז"ל בראש העיר ירושלים. במסגרת העבודות לשיפור פני העיר העתיקה הוחלט להתקין
גגונים מעל פתחי החנויות שלאורך רחובות המסחר, וזאת על מנת להקל על הסוחרים ועל
הקונים, ולהגן עליהם מפני להט השמש בקיץ ופגעי הגשמים בחורף.
בדירה שמעל הדלת הצהובה התגוררה באותה עת אישה באה בימים, אשר התנגדה בתוקף להתקנת הגגון מתחת לחלון דירתה. היא סיפרה לאנשי העירייה כי היא נוהגת להשקיף מן החלון בכל פעם בה דופקים בדלת הבית, ולוודא את זהות המבקר לפני שהיא פותחת את הדלת. הגגון, כך טענה, לא יאפשר לה להמשיך ולראות את פני המתדפקים על דלתה, ובטחונה כאישה מבוגרת הגרה בגפה, עלול להיפגע.
אנשי העירייה הציעו לאישה להתקין בדירתה מערכת אינטרקום, שתאפשר לה לשוחח עם המבקר הפוטנציאלי, אולם האישה התעקשה שעליה לראות בעיניה את פניו של המבקר. לבסוף, לאחר שהצעות נוספות הועלו ונדחו, מצא אחד מעובדי העירייה את הפתרון הגואל. בגגון שמעל דלת הכניסה לבית יצרו פתח, וחיברו אותו בארובה אל החלון בדירתה של האישה. כך ניתן היה להמשיך ולראות את פני המבקרים מבלי שהגגון יפריע.
בדירה שמעל הדלת הצהובה התגוררה באותה עת אישה באה בימים, אשר התנגדה בתוקף להתקנת הגגון מתחת לחלון דירתה. היא סיפרה לאנשי העירייה כי היא נוהגת להשקיף מן החלון בכל פעם בה דופקים בדלת הבית, ולוודא את זהות המבקר לפני שהיא פותחת את הדלת. הגגון, כך טענה, לא יאפשר לה להמשיך ולראות את פני המתדפקים על דלתה, ובטחונה כאישה מבוגרת הגרה בגפה, עלול להיפגע.
אנשי העירייה הציעו לאישה להתקין בדירתה מערכת אינטרקום, שתאפשר לה לשוחח עם המבקר הפוטנציאלי, אולם האישה התעקשה שעליה לראות בעיניה את פניו של המבקר. לבסוף, לאחר שהצעות נוספות הועלו ונדחו, מצא אחד מעובדי העירייה את הפתרון הגואל. בגגון שמעל דלת הכניסה לבית יצרו פתח, וחיברו אותו בארובה אל החלון בדירתה של האישה. כך ניתן היה להמשיך ולראות את פני המבקרים מבלי שהגגון יפריע.
מאז
חלפו שנים רבות, וסביר כי אותה אישה אינה גרה עוד בדירה שמעל הדלת הצהובה. כל
שנותר הוא המתקן המוזר, והסיפור המעיד על הדרכים העקלקלות בהן השפיעו תושבי העיר
על חזותה של ירושלים העתיקה.
אני
מודה לגב' עופרה רגב על הסיפור אותו שמעתי מפיה בסיור שהתקיים ביום 11 בספטמבר
2013.
התמונות צולמו ביום 8 בנובמבר 2013.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה