גן סיפור - והילד הזה הוא אני

פסלי האלומיניום הצבועים בכחול בוהק מציגים את חוויות היום יום מנקודת מבטו של ילד.







תיאור האתר
בצפון מזרח העיר חולון, ברחוב המלאכה, מדרום לרחוב מרבד הקסמים, נמצא גן סיפור "והילד הזה הוא אני".   

 

הפסלים המרכיבים את הגן מוצבים על שולי גבעה נמוכה, אליה מוליך גרם מדרגות ממפלס הרחוב.

 

כל הפסלים צבועים בצבע כחול בוהק, ובולטים על רקע משטח הדשא הירוק.

 

סמוך לכניסה אל הגן מוצב כדור גדול.     

 

ולידו, משובץ באבני הריצוף של השביל, שלט הסבר.

 

כדור.
אבא ליווה אותי לאימון כדורסל, ובזמן שחיכה לי הוא נרדם על הספסל. אני יודע שהיה עייף. כבר קודם הרגשתי. אבל כשהילדים הסתכלו, נורא התביישתי. (פיסול - עפרה צימבליסטה. סיפור – יהודה אטלס. יציקת אלומיניום, צבע. מתוך "והילד הזה הוא אני"). 1990.

 

אחד הפסלים מעוצב בדמות ילדה המשחקת בחישוק.

 

ילדה עם גלגל.
הילדה שאני אוהב אוהבת ילד אחר. אולי בגלל זה אני אהיה משורר. (פיסול - עפרה צימבליסטה. סיפור – יהודה אטלס. יציקת אלומיניום, צבע. מתוך "הילדה שאני אוהב"). 2001.

 

פסל אחר מעוצב בדמות ילד המשחק בחישוק.

 

ילד עם גלגל.
הוא לא בן יחיד, יש לו חברים, בנות די מחבבות אותו, לא מרביצים לו בבית, אבא ואימא שלו לא רבים – מה הוא בעצם  יודע על החיים. (פיסול - עפרה צימבליסטה. סיפור – יהודה אטלס. יציקת אלומיניום, צבע. מתוך "הילדה שאני אוהב"). 2001.

 

הפסל הבולט ביותר בגן מעוצב בדמות אישה עם מטרייה גדולה.

 

שרגליה מרחפות מעל פני הקרקע.

 

אישה עם מטרייה.
אל הבית באה גברת עם ריחות מעיר אחרת. את התיק שלה הורידה והניחה בפינה. לא אמרה אם יש או אין בו מתנה. דיברה ודיברה ופתאום נזכרה: "תביא לי ת'תיק שם, חמודי." אמרה. ניגשתי, ולפני שהגשתי, מיששתי. בלי להתבייש. ונדמה שהרגשתי שיש משהו קשה, מרשרש. אולי בגלל זה כששמתי אותו בידה, היד שלי רעדה. היא נישקה לי ואמרה שאני מתוק כמו אלף סוכריות ופתחה את התיק והוציאה גפרורים וקופסת סיגריות. "ועכשיו, חמודי," אמרה, "תביא לי גם מאפרה." (פיסול - עפרה צימבליסטה. סיפור – יהודה אטלס. יציקת אלומיניום, צבע. מתוך "והילד הזה הוא אני"). 1999.

 

בגן יש פסל נוסף של ילד המשחק בחישוק, אולם ללא שלט הסבר.

 

וכן פסל של אישה היושבת על ערימת ארגזים ומנגנת בחליל.

 

בנוסף, יש שלט הסבר שאינו מתייחס לפסל הקיים בגן.

ילד על כדור.
אנשים זרים שאני בכלל לא מכיר – ממקומות אחרים וגם פה מהעיר – הייתי רוצה שידעו כולם שיש ילד אחד בעולם והילד הזה הוא אני. (פיסול - עפרה צימבליסטה. סיפור – יהודה אטלס. יציקת אלומיניום, צבע. מתוך "והילד הזה הוא אני"). 1995.

 

מבט כולל מראש המדרון לעבר הגן והפסלים שבו.

 

  

התמונות צולמו ביום 26 ביולי 2010.