תיאור האתר
דרום מערבית לקיבוץ כפר עזה, על גבעה רדודה שגובהה כמאה מטרים מעל פני הים, נטוע יער שמחוני. במרומי הגבעה היה בזמן מלחמת העצמאות משלט שנודע בשם "משלט סעד". ניתן להגיע אל המקום מכיוון כביש הגישה אל קיבוץ כפר עזה (חולפים על פני אתר "מעוז מול עזה" ועל פני בית הקברות של הקיבוץ, ומקיפים את היער מצדו הדרומי) או מכיוון כביש מספר 25 (פונים על פי השילוט המפנה אל יער שמחוני).
במרומי
הגבעה מוצב שלט הסבר.
משלט
סעד. הקרב על הנגב. כאן החזיקה חטיבת הנגב פלמ"ח משלט במלחמת העצמאות. ב-15
ביולי 1948 מילא המשלט תפקיד מכריע בהגנה על קיבוץ בארות יצחק, שהותקף על ידי גדוד
מצרי, בסיוע שריון, תותחים ומטוסים. פלוגת חרמש, מחטיבת הנגב פלמ"ח, בסיוע
שני תותחי שדה 65 מ"מ, הצליחה להגיע אל המשלט ובהתבסס עליו הדפה את המצרים
מחצר הקיבוץ והאזור. את מגיני הקיבוץ תיגברה כיתת לוחמי פלמ"ח. בקרב נפלו 17
לוחמים.
קרב
ההגנה על קיבוץ בארות יצחק (שהיה דרומית מערבית למשלט סעד) הוכרע ברגע האחרון ממש.
משעות הבוקר המוקדמות של יום ה-15 ביולי 1948 הותקף הקיבוץ על ידי כוח מצרי חזק,
אשר הצליח להבקיע את תעלות ההגנה ולחדור אל תוך הקיבוץ פנימה. בשעות הצהריים
הודיעו אנשי הקיבוץ כי אם לא תגיע תגבורת מידית הם עומדים להיכנע.
את
שהתרחש מנקודה זו והלאה תיאור בפירוט רב ד"ר נחום ברוכי במאמר "הקרב על
בארות יצחק":
תמונת
מצב בצהרים
שקט
שורר בשדה הקרב. שני הצדדים מותשים ומצפים לתגבורת שתכריע את המערכה. ההפגזות
וההפצצה פסקו בגלל המגע הצמוד בין הכוחות. המצרים ערוכים עם טנקים סביב הנקודה
בשלושה כיוונים וחוסמים כל אפשרות הגעת תגבורת. כמאה חיילים מהפלוגה הסעודית בתוך
המשק, מחזיקים בשלושה בתים ויורים מתוכם, מגגותיהם ומהתעלות הסמוכות להם. המגינים, כשלושים בחורים, ערוכים בתעלות מסביב למקלטים המרכזיים ובבתים הרוסים אחדים. כעשרים בחורות במקלטים, מסייעות בטפול בפצועים ומנקות תחמושת רטובה. כתריסר פצועים בהם שמעון המא"ז וחמישה הרוגים, ביניהם עקיבא סגן המא"ז. כחמישה עשר אנשי העמדות הצפוניות נעדרים. כלי נשק רבים יצאו מכלל שימוש עקב בוץ או פגיעות או שאבדו עם מפעיליהם.
ומה
בעורף?
מפקדת
החטיבה [חטיבת הנגב) מקבלת עדכון שוטף במשך כל היום. עד שעה 10:25 נראה שההתקפה
אמנם כבדה מאוד "... האויב פרץ מצד מערב ומתבצר בשני בתים ובתעלות" אך
בכל זאת "... המצב עדיין איתן". עוברת רבע שעה בלבד והתשדורת הבאה זועקת
"האויב פרץ משלושה כיוונים. המצב נואש. אנו משתמשים ברימונים". ובשעה
11.15 "... אם לא תבוא עזרה ניכנע בעוד חצי שעה!" וב- 12.55 "האויב
ערוך בחצי עגול בתוך המשק מהלול אל השער. אם העזרה לא תגיע מיד - נכנע!" ואז
- דממת אלחוט מכיוון המשק, אין קריאות ואין תשובות. באותה שעה, חיים קאזיס, איש
יחידת ההאזנה של חטיבת הנגב, העוקב אחרי התשדורות המצריות, שומע דו שיח בין קצין
מצרי למפקדיו. הקצין מדווח על גמר כיבוש בארות יצחק "... נותרו רק כמה מוקדי
התנגדות בודדים..."קצין המבצעים של החטיבה, חיים בר לב, מורה לשמחה שילוני, מפקד פלוגת הג'יפים, לצאת מיד לעזרת המשק המותקף ולצרף אליו כח משוריין נוסף (בזחל"מים) ופלגת תותחי 65 מ"מ ה"נפוליונצ'קים" (2 תותחים). מפקד הפלגה, יואל יאורי, מותיקי הצבא הבריטי והבריגדה, בעל נסיון קרבי בתותחנות, הגיע לנגב מתל אביב יומיים קודם, (ישר מן המאבק סביב "אלטלנה") לכן אינו מכיר את השטח ואת האנשים הפועלים בו.
בשעה 13.00 יוצא הכוח לדרך על הכביש לעבר עזה. אחרי כ- 15 ק"מ יורדים לדרך העפר, לאורך קו המים לכיוון סעד. ירידת הרכבים לשדה בעונה זו של השנה מעלה מיד ענני אבק המושכים את תשומת ליבם של מטוסי המצרים. הם עוזבים את בארות יצחק וצוללים אל הכח המתקדם בשטח, היחידה מתפזרת וכל רכב מחפש לעצמו מחסה בערוצים.
שמחה שילוני מחליט לקדם בשלב זה רק את התותחים והוא יוצא בג'יפ עם יואל יאורי כאשר משאית קלה ועליה שני ה"נפוליונצ'יקים" נעה בעקבותיהם. כח נוסף מהגדוד מצטרף אליהם לאבטחה, יוצא איתם גם אהרן הלוי, פלמ"חניק, חבר בארות יצחק המכיר היטב את השטח. למרות שהכח קטן מאוד הוא מתגלה מיד ע"י המטוסים ומותקף במשך כל התנועה. הם משאירים את הרכב וממשיכים ברגל עד שמוצאים עמדת תצפית מתאימה על גבעה שטוחה, כשלושה ק"מ מזרחית מבארות יצחק (נ.צ. 1050.0975). התותחים עצמם נפרקים ע"י הצוותים בעמדה בואדי, כק"מ מזרחה מהתצפית (נ.צ. 1060.0972). שמחה מכיר ליואל את השטח וחוזר לפלוגתו, והתותחנים מתחילים להתארגן לפתיחה באש. הם מתחפרים, מעלים את מכשיר הקשר הכבד לעמדת התצפית ומותחים קו טלפון ממנה אל עמדת התותחים. המצרים מגלים את עמדת התצפית ומפנים אליה את אשם וכך הם נתונים בהפגזה מרגע עליתם עד הערב.
יאורי
פוגע - בול!
בשעה
ארבע בערך מודיע יאורי שהוא מוכן לתת אש ומקבל אישור לירות על מטרות לפי בחירתו.
מעמדת התצפית מבחינים בקושי בקצה מגדל המים של בארות יצחק, אך רואים היטב את
הריכוזים המצריים הנערכים צפונית מבית הבאר ההרוס ובפרדס שחיידר, שם ניצפים כלי
רכב קטנים רבים והאזור נראה כמפקדה מרכזית. יואל מעביר נתונים ראשונים ופוקד על
תותח אחד לירות פגז לטיווח. הפגז מתפוצץ בתוך הפרדס. יואל, מרוצה מאוד מהמזל, פוקד
על התותח השני לירות לפי נתוני הירי של הראשון והפגז מתפוצץ בתוך ריכוז הכח הנערך
להתקפה.מעתה והלאה יורים שני התותחים לפי אותם נתונים וגורמים מהומה רבה בכוחות הנערכים ההופכת לנסיגה ומנוסה בכיוון עזה. ההפגזה נמשכת עד הערב, כאשר מפעם לפעם יורים פגזי שרפנל (רסיק אויר) הגורמים הרג רב בחיילים הבורחים. לפנות ערב נפצע יאורי ומפונה ע"י נהגו ובאותה עת נפצע גם אהרן הלוי.
בחזרה
לנקודה
בשעות
הצהרים משתרר שקט בנקודה. ברגע מסויים מבחינים המגינים שהמטוסים פונים מזרחה
ומבינים מכך שהתגבורת מתקרבת, עם חידוש הקשר אחר הצהרים מתקבל אישור לכך. מפקדת
החטיבה מבקשת מבארות יצחק לציין מטרות לתותחים וישראל (קוטב) הטופוגרף עושה זאת
במומחיות רבה. פגיעות התותחים הראשונות נצפות היטב והדבר מורגש עוד יותר כאשר
מתחילה מנוסה כללית של האוייב ממול. גם החיילים המצרים שבתוך המחנה מתחילים לנוס
אל הפישפש שדרכו נכנסו ומצטופפים לידו. מנחם מציב את המ.ג. ממול ו"קוצר"
בהם בצרורות ארוכים. בשלב זה, כל מי שיכול מצטרף לרדיפה באש אחרי האויב הנס.עם ערב מגיעה התיגבורת לתוך הנקודה ומפקדה מקבל את הפיקוד על המקום. בין אנשי התגבורת נמצא גם שאול טירס חבר הקבוצה המשרת בפלמ"ח. שתי מחלקות נשארות במקום והשאר ממהרים לצאת לפעולה אחרת בביר אבו ג'אבר, ביניהם שאול.
שמחה שט. מארגנת את הבנות להכין לחברים משהו לאכול ומוצאת במקלט המטבח כמה גויות. מאוחר יותר נגשים החברים לאסוף את החללים מהתעלות ולרכז אותם לרגלי המגדל. הקרב הוכרע אך לא הסתיים, ההפגזה מתחדשת מפעם לפעם, מתקיימת פעילות ערה בכל הסביבה. ובינתיים שופכים סיד על הגויות כדי למנוע ריקבון. עד כה נמצאו 15 גוויות, שניים נעדרים... האם המצרים לקחו שבויים...? ממודיעין החטיבה מבקשים לברר שמועות כאלו, המגיעות מן הצד המצרי. רק אחרי חמישה ימים נמצאות בתעלות ההרוסות שתי גוויות נוספות.
אחרי ארבעה ימים משתרר שקט ומוכרזת ההפוגה השנייה ורק אז יוצאים מן הגדר ללא חשש וקוברים את החללים בשורה ארוכה, מול הרפת מחוץ למחנה..
התמונות צולמו ביום 25 ביולי 2011.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה