שני פסלי מתכת גדולים משמשים כאנדרטה לזכר פעילות המחתרות בתקופת המנדט הבריטי.
תיאור האתר
בצפון העיר רמת גן, על גדת הירקון, סמוך לצומת של דרך אבא הלל עם דרך בן גוריון, מוצבת אנדרטה עשויה ברזל.
וְרָאִיתִי אֶת אַחַי הַגְּדֵלִים בְּרַגְלַיִם לְמַעְלָה,
עַד אֲשֶׁר יַגִּיעוּ בְמוֹתָם לִבְעֹט בַּשָּׁמַיִם;
וְאֶת הַיָּרֵחַ רָאִיתִי מְחַכֵּך כַּחַי אֶת פָּנָיו הַכְּסוּפִים
בַּמַּסְמְרִים הַשְּׁחוּקִים עַל סֻלְיוֹת חַיָּלִים הֲפוּכִים.
וְהַזֹּהַר הַנּוֹרָא הַזֶּה עַל מַסְמְרִים הָאֵלֶּה בְּנַעֲלֵי מֵתִים הַבּוֹעֲטִים שְׁחָקִים,
חִשְׁמֵל אֶת חַיַּי בְּאֵימָה זוֹרַחַת עַד מָוֶת". (מתוך: הזכרת נשמות).
תיאור האתר
בצפון העיר רמת גן, על גדת הירקון, סמוך לצומת של דרך אבא הלל עם דרך בן גוריון, מוצבת אנדרטה עשויה ברזל.
היא
מוצבת בסמוך לעמוד השיש המנציח את צליחת הירקון על ידי הצבא הבריטי בזמן מלחמת
העולם הראשונה. הגן והסביבה תוכננו על ידי האדריכלית ד"ר רחל אסף מעיריית
רמת-גן.
האנדרטה
מורכבת משני פסלי מתכת ולצידם לוח אבן ועליו כתובת.
אנדרטת
המחתרות רמת גן. במסגרת המאמץ להקנות את מורשת המחתרות, ההגנה, האצ"ל
ולח"י, ולהבליט את המשותף ביניהן ואת ערכיהן, החליטו ארגוני המחתרות, באמצעות
נציגיהן ובצוותא עם ראש עיריית רמת גן מר צבי בר, להקים בעיר רמת גן את "גינת
המחתרות", ובתוכה האנדרטה מעשה ידי האמן מנשה קדישמן. האנדרטה, אשר הוצבה
במקום זה ביום העצמאות תשס"ו, 2006, מסמלת את ערכי המחתרות ואת המשותף להן
בהקרבה ובדבקות במטרה, במאבק להקמת מדינת ישראל, התש"ח, 1948.
נציגי
המחתרות אשר פעלו להקמת האנדרטה היו יהודה אראל (הגנה), אמנון ענבר (הגנה), צבי
אבן-זהב (אצ"ל), אהרון דגן (אצ"ל), אליעזר בן-עמי (לח"י). ראש
עיריית רמת גן, צבי בר, נרתם למשימה והאנדרטה הוצבה במקום ביום 11 באפריל 2006
ונחנכה כחודש לאחר מכן, ביום העצמאות 2006.
אחד
מפסלי המתכת מתאר נערה המנגנת בחליל.
הפסל
המרכזי, שגובהו כשישה מטרים, נוצר על ידי מנשה קדישמן בהשראת שיריו של המשורר אורי
צבי גרינברג. בזמן מלחמת העולם הראשונה גוייס אורי צבי גרינברג לצבא האוסטרי,
והשתתף בין היתר בהתקפה על עמדותיו של הצבא הסרבי לאורך נהר הסווה (אחד מיובליו של
נהר הדנובה). באחת העמדות שנכבשו נתקל המשורר במחזה מבעית, של מספר חיילים שנהרגו
בעת ההתקפה ונותרו תלויים על חוטי התייל, ראשיהם כלפי מטה ורגליהם הנעולות נעליים
מסומרות מזדקרות לעבר השמיים. תמונה נוראה זו נותרה חקוקה בזיכרונו של אורי צבי
גרינברג, והוא שילב אותה בכמה משיריו:
"אֶחָד
עָמַדְתִּי, כְּאַחֲרוֹן לְגֶזַע הָאָדָם הַלּוֹחֵם בָּעוֹלָם,וְרָאִיתִי אֶת אַחַי הַגְּדֵלִים בְּרַגְלַיִם לְמַעְלָה,
עַד אֲשֶׁר יַגִּיעוּ בְמוֹתָם לִבְעֹט בַּשָּׁמַיִם;
וְאֶת הַיָּרֵחַ רָאִיתִי מְחַכֵּך כַּחַי אֶת פָּנָיו הַכְּסוּפִים
בַּמַּסְמְרִים הַשְּׁחוּקִים עַל סֻלְיוֹת חַיָּלִים הֲפוּכִים.
וְהַזֹּהַר הַנּוֹרָא הַזֶּה עַל מַסְמְרִים הָאֵלֶּה בְּנַעֲלֵי מֵתִים הַבּוֹעֲטִים שְׁחָקִים,
חִשְׁמֵל אֶת חַיַּי בְּאֵימָה זוֹרַחַת עַד מָוֶת". (מתוך: הזכרת נשמות).
רגליו
של החייל המת תומכות את אדמת המדינה שקמה בזכות אלו שהקריבו את חייהם למענה. מן
האדמה צומחים שלושה עצי ברוש, המסמלים את שלוש המחתרות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה