תיאור הפריט
הערה 1: נכון ליום 17 בפברואר 2013 המבנה סגור, ולא ברור לאן הועברה מכונת הדפוס (תודה לד"ר אבישי טייכר על העידכון).
הערה 2: נכון לחודש אוקטובר 2013 נודע לי שמכבש הדפוס נתרם למוזיאון התקשורת במרכז הבין-תחומי בהרצליה.
המבנה
עצמו פשוט, אפור, וחסר ייחוד.
גם
השלט הצנוע המותקן בחזית המבנה אינו מסגיר את טיבו של בית הדפוס החדשני המצוי
במקום.
הכניסה
לבניין נמצאת בצדו המערבי של המבנה, בחלק הגובל במגרש החנייה הסמוך.
שלט
הכניסה מכיל את סמל בית הדפוס לוין אפשטיין, הכולל את האותיות "ל"
ו-"א" משני צדיו של מכשיר ששימש בעבר להנחת הדיו על משטח הדפוס.
ההקדמה
האפרורית אינה מכינה את המבקר להפתעה הנגלית בפניו בחדר הכניסה אל בית הדפוס.
המדובר
במכבש דפוס עתיק מן המאה התשע עשרה, המכבש המודרני הראשון שפעל בארץ ישראל ובמזרח
התיכון בכלל.
לאחר
חורבנה של העיר צפת בסוף שנות השלושים של המאה ה-19, העביר ר' ישראל ב"ק את
בית הדפוס שלו אל ירושלים. מכבש הדפוס המיושן שהיה ברשותו ניזוק קשות ברעש האדמה
שפקד את צפת, ולמרות שניתן היה עדיין לעשות בו שימוש, עבודת הדפוס הייתה משובשת.
למזלו
של ר' ישראל ב"ק הוא הצליח לקשור קשרים עם סר משה מונטיפיורי, בזמן שהנדבן ביקר
בעיר צפת. עם חזרתו לאנגליה רכש האציל היהודי-אנגלי מכבש דפוס משוכלל ושלח אותו
במתנה לר' ישראל ב"ק שישב בירושלים.
המכבש
עשוי מתכת, גובהו 2.32 מטר, אורכו 1.70 מטר, ורוחבו 1.50 מטר. אורך משטח הדפוס הוא
85 ס"מ, ורוחבו 57 ס"מ. מכבש הדפוס יוצר בפאר רב, וניתנה תשומת לב רבה
לקישוט המכשיר. כך לדוגמה נוצקה המשקולת המותקנת בחלקו העליון של המכבש בצורת נשר
מוזהב, פרוש כנפיים.
מיד
עם הגעתו לירושלים הפך המכבש המהודר לאטרקציה תיירותית, וההתפעלות מן המכבש
המשוכלל לא פגה משך שנים רבות. פנחס גראייבסקי, אחד מחוקרי ירושלים, סיפר
בזיכרונותיו כי גם בניימין זאב הרצל ביקש לראות את המכבש כאשר ביקר בירושלים בשנת
1898 (למעלה מ-50 שנה לאחר הפעלת מכבש הדפוס).
בשנת
1935 רכש את המכבש אליעזר לוין אפשטיין, מייסד בית הדפוס לוין אפשטיין, ומאז הוא
מוצב בכניסה לבית הדפוס כמוצג מוזיאוני מכובד.
התמונות צולמו ביום 23 ביולי 2010.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה